#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רעה. הקשו בנדרים לרב הונא שאסמכתא לא קונה והרי לרב הונא אסמכתא קונה כמבואר בסוגיין? (3) 	"תירצו התוס' (ד""ה ומניומי):1) שדווקא בסוגיין אסמכתא קונה לפי שעל דעת כן מלוה לו מעותיו שתהא השדה שלו לאחר שלש שנים. אבל בסוגייא בנדרים אינו רוצה שיתקיימו דבריו, ואינו עושה כן אלא להסמיך את חבירו על דבריו <sup>קפא</sup>.2) ר""י פירש שבסוגיין הואיל שדומה הדבר קצת למקח וממכר שמוכר לו את השדה בזול וגם עשה לו טובה בהלואה, מסתבר שגמר בדעתו להקנות לו.3) ר""ת פירש שהטעם שכאן אסמכתא קונה כיון שהמלוה תפוס בשדה [אבל תפיסה דנדרים ביד ב""ד] <sup>קפב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קפא.  והתוס' כתבו שלרב נחמן דאמר אף לאחר מתן מעות קונה הכל לא יתכן טעם זה. וכתב המהרש""א דה""ה דהמ""ל לרב הונא גופיה בלאחר מתן מעות דקונה מיהת כנגד מעותיו לא יתכן טעם זה.
<br>קפב.  והרשב""א  (בד""ה אמר רב הונא)  בתי' הראשון כתב שאפשר שבמס' נדרים חזר בו רב הונא ממה שאמר כאן שאסמכתא קניא, ודס""ל דלא קניא. עוד כתב הרשב""א  (בד""ה מתני' דא""ל קני מעכשיו)  דאסמכתא דהתם שאני, דההיא אסמכתא דבי דינא, ולא מנפשיה ומדעתיה קא מתני ולכן שם אינה קונה וכאן קונה.</span>"	"ב""מ תוס' סו."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רעו. למדנו במשנה הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו 1) והרי אסמכתא לא קניא 2) ומה פירוש אי קפיד בארעא ודאי קני? 	"1) המשנה רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואיבעית אימא דאמר ליה קני מעכשיו, דלא אסמכתא היא אלא קנין גמור היא שע""מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים יקבלם. 2) לרש""י אם מקפיד שלא למכור שום קרקע אפילו בשוויה יש מכך הוכחה שגמר בדעתו להקנות השדה למלוה וא""כ ודאי קנה המלוה את השדה שאין זו אסמכתא. והתוס' (ד""ה אי) פירשו שאם אינו רוצה לעשות תנאי זה בשום קרקע אלא בזו א""כ אין בדעתו לפדותה."	"ב""מ סו. - סו: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רעז. כיצד מתיישבת הסתירה שלרב נחמן לענין אסמכתא משמע שסובר שמחילה בטעות אינה מחילה ולענין דבר שלא בא לעולם משמע שסובר שמחילה בטעות נחשבת מחילה? 	"הגמ' מתרצת הכא הלואה התם זביני. לרש""י לעולם סובר רב נחמן שמחילה בטעות נחשבת מחילה, ומה שאמר רב נחמן שצריך המלוה להחזיר את הפירות שאכל מן השדה הוא משום דמיחזי כריבית <sup>קפג</sup>. לתוס' (ד""ה התם) לעולם סובר רב נחמן שמחילה בטעות אינה מחילה, ומה שאמר רב נחמן שהמוכר פירות דקל אם שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה הוא משום שהיתה כאן מכירה, ואע""פ שרשאי לחזור בו מכל מקום אין ראוי לחזור בו כדי שיעמוד בנאמנותו, לפיכך יש לומר שאפילו אם היה יודע שרשאי לחזור בו לא היה חוזר בו, ואין זו מחילה בטעות <sup>קפד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קפג.  והרשב""א כתב דא""צ להחזיר מטעם ריבית אלא דהכא הלואה ואנן סהדי דלא ניחא ליהו לאינשי למעבד איסורא ואי הוו ידעי דזביני בטילי והויא הלואה לא הוה שביק ליה למיכל, והילכך ליכא מחילה כלל [ועיי""ש בהערה].
<br>קפד.  והרשב""א כתב בשם ספר הישר דגבי דבר שלא בא לעולם הוה מכירה, אלא דלא הוה סמכא דעתיה, מכל מקום אותם פירות שלקח כבר הרי הם כמו אם קנאם, ולא יחזיר אע""פ שהם בעין. אבל גבי אסמכתא מתחילה לא מכר לו השדה אלא משכן, ולפיכך פירות שאכל לאחר שלש שנים לא היו מתחילה קנויים.</span>"	"ב""מ סו: ותוס'"		
